1

לְדָוִד בָּרוּךְ יְהֹוָה צוּרִי הַמְלַמֵּד יָדַי לַקְרָב אֶצְבְּעוֹתַי לַמִּלְחָמָה׃

Of David. Blessed is GOD, my rock, who trains my hands for battle, my fingers for warfare;

2

חַסְדִּי וּמְצוּדָתִי מִשְׂגַּבִּי וּמְפַלְטִי־לִי מָגִנִּי וּבוֹ חָסִיתִי הָרוֹדֵד עַמִּי תַחְתָּי׃

my faithful one, my fortress, my haven and my deliverer, my shield, in whom I take shelter, who makes peoples subject to me.

3

יְהֹוָה מָה־אָדָם וַתֵּדָעֵהוּ בֶּן־אֱנוֹשׁ וַתְּחַשְּׁבֵהוּ׃

O ETERNAL One, what are mortals that You should care about them, human beings, that You should think of them?

4

אָדָם לַהֶבֶל דָּמָה יָמָיו כְּצֵל עוֹבֵר׃

They are like a breath; their days are like a passing shadow.

5

יְהֹוָה הַט־שָׁמֶיךָ וְתֵרֵד גַּע בֶּהָרִים וְיֶעֱשָׁנוּ׃

O ETERNAL One, bend Your sky and come down; touch the mountains and they will smoke.

6

בְּרוֹק בָּרָק וּתְפִיצֵם שְׁלַח חִצֶּיךָ וּתְהֻמֵּם׃

Make lightning flash and scatter them; shoot Your arrows and rout them.

7

שְׁלַח יָדֶיךָ מִמָּרוֹם פְּצֵנִי וְהַצִּילֵנִי מִמַּיִם רַבִּים מִיַּד בְּנֵי נֵכָר׃

Reach Your hand down from on high; rescue me, save me from the mighty waters, from the hands of foreigners,

8

אֲשֶׁר פִּיהֶם דִּבֶּר־שָׁוְא וִימִינָם יְמִין שָׁקֶר׃

whose mouths speak lies, and whose oaths are false.

9

אֱלֹהִים שִׁיר חָדָשׁ אָשִׁירָה לָּךְ בְּנֵבֶל עָשׂוֹר אֲזַמְּרָה־לָּךְ׃

O God, I will sing You a new song, sing a hymn to You with a ten-stringed harp—

10

הַנּוֹתֵן תְּשׁוּעָה לַמְּלָכִים הַפּוֹצֶה אֶת־דָּוִד עַבְדּוֹ מֵחֶרֶב רָעָה׃

to the One who gives victory to kings, who rescues David—God’s servant—from the deadly sword.

11

פְּצֵנִי וְהַצִּילֵנִי מִיַּד בְּנֵי־נֵכָר אֲשֶׁר פִּיהֶם דִּבֶּר־שָׁוְא וִימִינָם יְמִין שָׁקֶר׃

Rescue me, save me from the hands of foreigners, whose mouths speak lies, and whose oaths are false.

12

אֲשֶׁר בָּנֵינוּ כִּנְטִעִים מְגֻדָּלִים בִּנְעוּרֵיהֶם בְּנוֹתֵינוּ כְזָוִיֹּת מְחֻטָּבוֹת תַּבְנִית הֵיכָל׃

For our sons are like saplings, well-tended in their youth; our daughters are like cornerstones trimmed to give shape to a palace.

13

מְזָוֵינוּ מְלֵאִים מְפִיקִים מִזַּן אֶל־זַן צֹאונֵנוּ מַאֲלִיפוֹת מְרֻבָּבוֹת בְּחוּצוֹתֵינוּ׃

Our storehouses are full, supplying produce of all kinds; our flocks number thousands, even myriads, in our fields;

14

אַלּוּפֵינוּ מְסֻבָּלִים אֵין־פֶּרֶץ וְאֵין יוֹצֵאת וְאֵין צְוָחָה בִּרְחֹבֹתֵינוּ׃

our cattle are well cared for. There is no breaching and no sortie, and no wailing in our streets.

15

אַשְׁרֵי הָעָם שֶׁכָּכָה לּוֹ אַשְׁרֵי הָעָם שֱׁיְהֹוָה אֱלֹהָיו׃ {פ}

Happy the people who have it so; happy the people whose God is the ETERNAL.